הסיפור של נ

מי אני?

שמי ניקולאי. נולדתי בקזחסטאן, עלינו לארץ בשנת 2000. החיים שלי עד גיל 9 לא היו קלים ומגיל 9 נעשיתי עצמאי בתהליכי הישרדות עם החיים שזה אומר דאגה לאחים ואחיות, עבודות לא קלות כמו לפרוק משאיות ולעבוד בחנות בשר כדי שאוכל לפרנס את המשפחה. לאחר שעלינו לארץ הגעתי לביה”ס רוגוזין בקקריית אתא ובשנת 2001 הגעתי לפנימייה כפר ילדים ונוער ויצ”ו בעפולה, שם שהיתי 4 שנים. בפנימייה הרגשתי הכי בטוח, עשיתי בגרות מלאה והרגשתי ששם מתחילים החיים האמיתיים. לאחר הפנימייה התגייסתי לצבא, שירתתי 3 שנים בכפיר, בזמן שהייתי חייל התגוררתי בגשר.

מה את/ה עושה בימים אלו?

בימים אלו אני מתגורר בדירת 18 פלוס בקרית ביאליק, בזמן שהייתי בגשר שמעתי על הפרויקט, הגעתי והתרשמתי מאוד והחלטתי ששם אני יכול לצמוח ולקבל את מלוא התמיכה. כיום אני לומד לפסיכומטרי וסיימתי מכינה בהצלחה.

מה מהווה הפרויקט עבורך?

בשבילי הפרויקט מהוה קרש קפיצה. התקדמות בסולם החיים פותח לי הזדמנויות ללמידה, להקשבה,להבנה, לבית חם. בשבילי כשאני מרגיש שאני בלחץ אני תמיד יודע היכן לקבל עזרה מצוות פרויקט 18+.

איפה אתה רואה את עצמך בעוד עשר שנים?

בעוד עשר שנים אני הייתי רוצה לראות את עצמי נשוי+2 מקים משפחה, עם תואר שני. אני רוצה להיות עצמאי, להישאר כמובן בארץ ולתרום לקהילה.

"הבסיס לחינוך ילדים צריך להיות אהבה" ביאטה ברגר,(1886 – 1940) הייתה המייסדת והמנהלת הראשונה של כפר ילדים ונוער אהבה, עוד מימיו הראשונים כ"מעון לילדי פליטים יהודים בברלין".