ר’, בת 21

שמי ר’, בת 21 , גרה בדירות הבוגרים מגיל 18 . התייתמתי מאמי בגיל צעיר מאוד, אמא הית חד הורית, עם אבא לא היה לנו קשר בכלל.

אני ואחי הצעיר ממני, איבדנו בבת אחת את אמא, ואחד את השני- אני הועברתי למרכז החירום , ולאחר מכן לפנימיית “אהבה”, ואילו אח שלי נשלח לגור עם אבא ומשפחתו השניה.

הפנימיה הפכה להיות בייתי, והמדריכים במשפחתון הפכו להיות הוריי, זכיתי מהם לחום ולתמיכה גדולים, הם היו העוגן הבטוח בחיים שלי, בזכותם למדתי להאמין בחיים.

אני חירשת בשתי האוזניים, דבר אשר חייב אותי להיות בעלת חושים מחודדים, ולשפר את היכולות התקשורתיות שלי עם הסביבה. במשך שנים ארוכות חייתי בתוך דממה מוחלטת, אך תמיד שמרתי על קשר עם האנשים שמסביבי.

החירשות לא מגבילה אותי לעשות דברים שאני אוהבת.

במהלך השנה האחרונה , עברתי ניתוח להשתלת איבר שמיעה מלאכותי, דבר אשר הפך את חיי לחלוטין, אני לומדת לשמוע מחדש, קשובה לכל רחש וצליל, ומגלה עולם חדש ומופלא שהיה נסתר ממני.

שירתתי בשירות הלאומי במשך שנתיים מלאות, וכיום , לומדת בתוכנית המנטורינג באוניברסיטת תל אביב, ומשתייכת להנהגת תוכנית הבוגרים הארצית.

"הבסיס לחינוך ילדים צריך להיות אהבה" ביאטה ברגר,(1886 – 1940) הייתה המייסדת והמנהלת הראשונה של כפר ילדים ונוער אהבה, עוד מימיו הראשונים כ"מעון לילדי פליטים יהודים בברלין".